
לידה כמסע – הגישה והספר
לידה כמסע הוא שם ספרה של פאם אינגלנד, שתרגמתי לעברית ויצא בהוצאת העולם, והוא גם שמה של הגישה שלמדתי מפאם, הבאתי בברכתה לארץ ואני עובדת בה ומלמדת אותה לנשות מקצוע בתחום הלידה והטיפול.
לאורך השנים היה לי קשה למצוא את המילים המדוייקות, שיצליחו להגדיר ולהכיל את כל העומק ורוחב היריעה של גישת לידה כמסע. האתגר נבע מכך שאין מדובר בלימוד טכני, תיאורטי או נקודתי, אלא בצורת הסתכלות ייחודית על לידה, ולמעשה על החיים. גישה שעוברת כחוט השני דרך כל התחומים שבהם אני עוסקת – הכנה ללידה, ליווי לידה, עיבוד לידה ותמיכה בתהליך הטרנספורמציה המהותי שעוברות אימהות ועוברים גם בני/בנות זוג ואנשי מקצוע סביב לידה.
התהליך של תרגום הספר ושל עריכת המהדורה העברית, יד ביד עם פאם, הביאו עימם בהירות וחיברו את החלקים השונים של עבודתי למקשה קוהרנטית אחת.
אני שמחה לחלוק את הגישה – על העקרונות הפילוסופיים, העומק הרגשי והכלים המעשיים שבה – עם נשות מקצוע נוספות. למעשה אני מרגישה שאין לי אפשרות אחרת. אני מרגישה שהגיע לידי אוצר, ואין לי ברירה אלא לחלוק אותו עם העולם.
״לגמרי גישה משנת חיים. הגישה והכלים אליהם נחשפתי במהלך הלימודים אצל דנית, שינו את חיי. והקסם עובר הלאה לזוגות הרבים שאני פוגשת במסע שלהם. בכלל אין מה להסס, להגיע לגישת לידה כמסע זה בעיני להגיע ״הביתה״"
~ דינה רבינוביץ׳
אז מהי גישת לידה כמסע?
לידה היא מסע של חניכה – בגישת לידה כמסע ההתייחסות אל לידה היא כאל טקס מעבר מהותי, מסע של טרנספורמציה, שבמהלכו נשים וגברים עוברים שינוי זהות ונולדים מחדש. כשנולד תינוק/ת נולדת גם אימא ונולד גם אבא, בוודאי בלידה ראשונה, אבל במובנים רבים בכל לידה ולידה מחדש.
לידה היא רגע הגעתה של נשמה לעולם, ורגע לידתו של הורה, ולא משימה שמתאים להתייחס אליה במונחי הצלחה או כישלון. בחברה שלנו, שרגילה להסתכל על הכל דרך פריזמת ההצלחה והכישלון, יש נטייה להסתכל גם על לידה במונחים כאלו – הצלחתי/נכשלתי בללדת בלי אפידורל, בלידת ויב״ק (לידה וגינלית לאחר קיסרי), ב״לא לאבד את זה״ או בלידת בית. בגישת לידה כמסע לידה טובה יכולה להיות עם/בלי אפידורל, עם/בלי דולה, וגינלית או קיסרית. המפתח הוא בהבנה ובקבלה שאין לנו שליטה מלאה, אבל יש לנו ארגז כלים מלא וגדוש להתמודדות.
לידה, כמו שאני אומרת לפעמים ליולדות, היא ״סוס פרא״, אירוע שאיננו בשליטתנו, שאינספור גורמים בו מובילים לכל תוצאה – בכל פעם שההיריון, הלידה, ההנקה או המעבר לאימהות אינם מתפתחים בדיוק כמו שקיווינו או רצינו (ומשהו בכל התהליך הזה בדר״כ אינו מתפתח בדיוק לפי הציפיות), אנחנו מחפשים מי אשם ב׳שיבוש׳. הרצון למצוא הקלה והסבר מוביל פעמים רבות לשיח שיפוטי כלפי עצמנו וכלפי אחרים (בן/בת הזוג, אנשי צוות רפואי או המערכת הרפואית כולה) – מה אני עשיתי לא בסדר ומה אחרים עשו לא בסדר שגרם למה שקרה. בגישת לידה כמסע אנחנו יוצאות מנקודת הנחה שאינספור גורמים מודעים ולא-מודעים מובילים לכל התפתחות בלידה (ובחיים), ושהדרך לפעול בתוך מצב בלתי נשלט היא לעשות את הדבר הטוב ביותר האפשרי בכל רגע. ואם אי אפשר, אז את הדבר הטוב הבא.
יש הבדל בין מה שקורה בלידה (ובחיים) לבין הסיפור שלנו, הפרשנות שלנו והמשמעות שאנחנו מייחסים למה שקרה. העיקרון הזה רלוונטי בהכנה ללידה ובלידה עצמה, כאשר ניתן לזהות את ההבדל בין הכאב שרוב הנשים חוות בלידה, לבין הפרשנות של הכאב כסבל. השינוי של פרשנות הסבל יכול לעזור לנשים לעבור מחויית ׳קורבן׳ לחוויית ׳ציידת׳ לפני הלידה ובמהלכה. אותו עיקרון בדיוק רלוונטי גם בעיבוד לידה – מה שגורם לנו סבל הוא הפרשנות שלנו על מה שקרה והמשמעות שאנחנו מייחסים לכך, ולא האירועים בפני עצמם. ולכן, זיהוי של הפרשנות ושינוי שלה, יכול להביא הקלה וריפוי, גם שנים לאחר הלידה.
לידה כמסע היא גישה שממוקדת בתהליך, במקום, כהרגלנו בחברה המערבית, ממוקדת בתוצאה. התוצאה אינה נמצאת, כאמור, בשליטתנו. אנחנו רק יכולים להתקדם צעד צעד, מתוך ההבנה שכל אחד עושה את הכי טוב האפשרי שלו בכל רגע. גם כשהכי טוב האפשרי רחוק מאוד מהאידאל שלנו על עצמנו, על אחרים, על לידות או על העולם.
בלידה כמסע נעשה שימוש רב באמנות, בסיפורים ובאמצעים נוספים, בעבודה עם הורים ועם אנשי מקצוע, במטרה להפעיל את החלק הימני של המוח.
מעבר לניאו-קורטקס, המוח הרציונלי החושב שלנו, יש עולם שלם של הקשבה פנימית, אינטואיציה ותובנות. גישת לידה כמסע מחפשת איזון בין ידע רפואי/מיילדותי/מחקרי לבין ידע פנימי ואינטואיטיבי, מבלי להדיר אף אחד מסוגי הידע מהשיח סביב לידה.
גישת לידה כמסע רלוונטית להכנה ללידה, לליווי לידה, לעיבוד לידה ולתמיכה אחריה, ומקנה שפה וכלים הן להורים והן לאנשי המקצוע